עבודה בחו"ל

עבודה בחו"ל - בומבה ג'וב

למצוא עבודה בחו"ל, לעבוד ולטייל בארה"ב, באירופה, בקנדה ובכל העולם
מגזין לחיפוש עבודה   -   קברי צדיקים   -   פורומים   -   אינדקס עסקים
דרושים חו"ל סטוקים חו"ל שותפים חו"ל
דרושים חו"ל סטוקים חו"ל שותפים חו"ל
< בחזרה לסיווג - עבודה בארה"ב  |  עבודה בבוסטון, עבודה בארהב, מכירות בבוסטון, מכירות בחו"ל
 
הסיפור שלי בבוסטון עבודה בחו"ל :
 
סיימתי ללמוד תואר ראשון והייתי מותשת מארבע שנים מפרכות של לימודי קרימינולוגיה.
התחלתי לחפש עבודה בחו"ל וברור שאף אחד לא היה מעוניין לקחת בחורה בת עשרים וחמש ללא ניסיון לעבוד עם פושעים.
מצאתי את עצמי מובטלת, מדוכאת ובמיוחד משועממת. חוזה השכירות שלי הסתיים ולא היה מצב שאחזור לגור עם ההורים, אבל בלא משכורת קבועה לא יכולתי לחלום על משהו טוב יותר מזה.
במקרה, ידיד שלי חזר מחו"ל ונפגשנו אצלי בדירה יום לפני שהתפניתי. יניב היה כולו מרוגש וסיפר לי שהוא עבד בבוסטון בעגלות ומכר מוצרי "קורליוס" שזה בעברית מיישרי שיער. אני חייבת לציין שזה נשמע לי קצת פתטי לעמוד ולמכור בקניונים מוצר שאני בכלל לא מכירה, מה גם שלא האמנתי לכל הניסים והנפלאות שסיפר יניב על המוצר עצמו.
למחרת אחרי שעזר לי להעביר את הדירה והיה עד להתפרצות בכי דיכאונית שלי, אמר יניב שאני מוכרחה לנסוע מכאן קצת, ולחזור עם כסף בכדי שאוכל להתחיל את "הקריירה המקצועית" שלי (כך הוא קרא לזה), עם סכום מכובד שייתן לי רווחה כלכלית לכמה חודשים עד שאסתדר.
כדי שאתמוך בהצעתו הוציא מתיקו את המכשיר פלאים הזה שמתלתל שיער, מחליק שיער ועושה כל מה שאפשר.
האמת- היות ואני מה זה לא הטיפוס שמתחבר למספרות, לא ממש התלהבתי. השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה איך בכלל אנשים קונים את הדברים הללו? נענתה בבת צחוק וטענה שהאמריקאים הם טיפוסים חובבי קניות שמתלהבים מדברים חדשים ואין להם בעיה להוציא כסף. לא ממש הבנתי.
איכשהו הוא הצליח לשכנע אותי שבמצב הקיים אליו נקלעתי אין לי ממש ברירות, אלא להחליט שאני עושה צעד קדימה וזה בבחינת מעשה. או במילים אחרות לקום ולנסוע.
מיותר לציין שהייתה זו טעות לחזור לבית הורי המקסימים אך הפולנים מעיקים ולחלוק חדר עם אחות מתבגרת שנשרט לה המוח.
לקח לי שלושה ימים להחליט שאני נכנסת למשרד נסיעות וקונה כרטיס טיסה לארה"ב. היעד: בוסטון.
למה? כי יניב אמר. (אח"כ הסתבר שזו הייתה בחירה נכונה). אני חייבת לציין שיש חברות שמשתתפות איתך בהוצאות הכרטיס, אבל אני העדפתי ללכת באמונה עיוורת עם דבריו של יניב שדווקא זהו המעשה הנכון משום שהחברות הגדולות לא נותנות אותו יחס לעובדים כמו החברות הקטנות. בדיעבד הסתבר שהוא צדק.
 
אז... זהו. יניב קישר ביני ובין הבוס שלו שהיה בחור מבוגר ממני בשנה, הסתבר שהחברה שלו היא חברה קטנה ואפילו לא הצלחתי לקרוא עליה באינטרנט. האמנתי ביניב והתחושה שלי הייתה שאין לי מה להפסיד.
בראשון לאוקטובר נחתתי בשדה התעופה עם דרכון גרמני וללא אישור עבודה, וכפי שהובטח לי הבוס הגיע לאסוף אותי משדה התעופה ולקח אותי לדירה ענקית שם גרו אחד עשר חבר'ה צעירים שעבדו אצלו. אין ספק שהמעבר מסוף הקיץ הנעים אצלנו היה חד כתער. הקור המקפיא בתקופה זו הגיע גם להגיע לאפס מעלות.
 
 
 
 
כל ההתחלות קשות:
את החדר שלי חלקתי עם עוד שתי בנות שלפחות לא היו בנות שש עשרה. האווירה בבית הייתה חיובית והייתה תחושה שכולנו ביחד בכדי לעזור לכל אחד ואחת מאיתנו לעבור את התקופה הזו ביחד בלי להישבר.
יש משהו מאוד מרגיע בעובדה שאתה לא לבד ויש מישהו שתמיד נמצא לצידך ולפעמים זו תחושה טובה יותר להיות דווקא עם אנשים שלא ממש מכירים אותך. פעם ראשונה שזה קרה לי. אבל זה קרה.
 
שלב ראשון – תרגול שלום:
השבוע הראשון היה קשה, ללא ספק. אני אומרת את האמת ורק אותה. ציוותו אותי לבחורה נחמדה ושלחו אותנו לעבוד בקניון ברלינגטון. צריך להתרגל לעובדה שאתה בקניון זר בעיר זרה ומדינה זרה וכולם דוברי אנגלית. בנוסף לזה יש את נושא המכירות שהוא לא קל. קודם כל תרגלתי את השלום לאנשים, כל אחד שעבר לידי, מתחתי שפתיים וחייכתי בנימוס. בהתחלה הייתי מגמגמת שלום מבויש, לאט לאט זה נכנס ללקסיקון ההתנהגותי שלי. ככל שעברו השעות הרגשתי יותר בטוחה בעצמי והחיוך הרפה הפך ליותר ויותר ידידותי.
 
השלב השני – תרגול באיך לעצור אנשים:
גם לזה צריך להתרגל, איך לעצור אנשים שעוברים ליד העגלה ולנסות לשכנע אותם לעצור ולהתרשם מהמוצר. כן! ממש לשכנע. אבל בצורה עדינה, לא לתת להם לחמוק ממני, וגם לא להיות יותר מדי אגרסיבית. בקיצור זה די מורכב. אבל בסוף לומדים את זה.
בשעה הראשונה זה לא ממש הסתדר, הייתי נבוכה מדי ולקח לי זמן לפנות לאנשים, גם כשכבר אמרתי שלום לא הצלחתי להמשיך לפתח את השיחה. לאחר מכן אזרתי אומץ והצלחתי לעכב מישהו מהלקוחות ולעניין אותו במכשיר. אחרי שנחלתי הצלחה והצלחתי למכור מכשיר, תחושת גאווה התמלאה בתוכי ונסכה בי בטחון.
לאט לאט המשכתי לפנות לאנשים ואפילו למכור עוד מוצרים. אחרי שבוע כבר מרגישים הרבה יותר מיומנים והרבה יותר בטוחים והכל זורם בצורה חלקה וטבעית.
 
השלב השלישי - למכור כמה שיותר:
תחשבו שכל השבוע עבדתי מצאת החמה עד צאת הנשמה. כל בוקר התייצבתי ב- 9:00 בקניון,שם נשארתי עד 22:00 בלילה. יום יום. למזלי החליפו לי מדי פעם קניונים וזה שינה קצת את האווירה. עבדתי בברלינגטון, קיימברי'ג, סאות'שור ותמיד מכרתי קוריוליס בעגלה. חיפשתי עוד מקומות עבודה בארה"ב כי לפעמים עבדתי לבד, לפעמים עם עוד מישהו או שניים, תלוי בעומס העבודה.למזלי הטוב באמת נפלתי על חברה טובה, אומנם קטנה אך היה זה לטובתי. כשהייתי חולה לא כעסו עלי (כמו במקומות אחרים) ויותר מזה הבוס שלי קנה לי תרופות!!! כל בקשה שלנו נענתה בחיוב והתייחסו אלינו ממש יפה. תמיד היו הדרכות עובדים ופגישות שבועיות כך שבכלל לא יצא לי להיות לבד. וזה הוסיף לי לתחושת הביטחון.
כל יום הצבתי לי מטרה גבוהה יותר בתחום הכספים והשתדלתי לעמוד ביעדים שקבעתי לעצמי.
20% ממכירה של כל מכשיר נכנסו אלי לכיס. מחיר מינימאלי למכשיר היה 100$, מכיר מקסימאלי הגיע ל – 380$. ולכן ככל שמכרתי במחירים גבוהים יותר כך הרווחתי יותר. וזאת אומנות.
ראוי לציין שהמחייה הייתה על חשבוני הוצאות שכירות עלו לי בחודש 450$ + הוצאות על אוכל 250$.
למזלי הצלחתי לתפוס את הקריסמס ובשבוע זה אחוזי המכירות עברו את ה – 400$ ליום!!!
מיומנות המכירה הפכה לאומנות המכירה וצריך היה ממש להתאמץ. אבל זה היה שווה.
 
השלב השלישי - להתמכר לעבודה ולכייף במקביל.
לא חוכמה לעבוד כמו משוגע ולא ליהנות מהחיים עצמם. כל מקום שבו נמצאים מעביר לנו את הייחודיות שלו ומכאן שכל מקום מספק סוג של חוויה אחרת וריגוש מסוים. העיר בוסטון מעבירה ניחוח עתיק מכל פינה ואתר.בבוסטון מוסדות אקדמאים רבים והמפורסם שבהם אוניברסיטת הווארד. סטודנטים רבים לומדים שם ומשווים לעיר שמחה ועליזות. בכל פינת רחוב מנגנים חבר'ה צעירים מוסיקה קלאסית או ג'אז.
בימי החופש שלי הייתי מתארגנת עם כמה חברים וביחד נוסעים לטייל ולחוות דברים חדשים. הלכנו לשמוע את התזמורת הסימפונית של העיר (מהטובות בעולם!!!).הסתובבנו במוזיאונים, גלריות ובתי ספר לאמנות ביקרנו בפארק "פנווי" המצוי בלב העיר יש שם מתקני ספורט מגניבים ומגרשי כדורגל כיפים. הסתובבנו בחנויות כל בו ענקיות, אחת הידועות היא "פיילנ'ס" ויש שם מרתף עם טונות של מציאות משוגעות ומיוחדות. בשוק "היימרקט" היה מדהים במיוחד למי שאוהב שווקים כמוני,השוק צבעוני מאין כמותו והאווירה שם הייתה כל כך מיוחדת.
מסביב לבוסטון מצויים הרבה כפרי דייגים קטנים בעיקר מצפון לעיר. לשם הייתי הולכת כדי להירגע משבוע מוטרף בקניון, אחרי עשרות מאות של אנשים ורעש וילדים, כפרי הדייגים היו בשבילי במקום תרופת הרגעה.
נהר הצ'רלס שחוצה את העיר מדהים ביופיו והתענגתי קשות על כל הגנים הציבוריים. גם לעיר התחתית יש מה להציע, מלא פינות חמד יפהפיות שם ניתן להרגיש כמו בסרט רומנטי, אגמים קטנטנים וברבורים ששטים לאורך.
אחד הרחובות שהכי אהבתי להסתובב בו היה רחוב "ארלינגקטון", שם שאבתי המון רוגע ממראה הבתים המסוגננים באופן יוצא דופן, זהו רחוב עתיק במיוחד, הראשון בסדרת הרחובות העתיקים. ואם תרצו להגיע להיכן שישנים העשירים בעיר אז אל תפספסו את רחוב "ביקון" שם גרים הכי נחשבים.
בעיר קיימת אווירה אירית משהו יש שם הרבה פאבים איריים, הרבה אלכוהול אירי ומוסיקה שמקפיצה את הנשמה. בר מומלץ ביותר הוא "אנורמוס" זהו בר מאוד נחשב המעוצב כמו חדר בוהמייני עם אווירה שאנטית, לפעמים היו מגיעות לשם הופעות חיות.
 
סוף דבר – המסתכם ב...כסף:
אחרי שלושה חודשים של עבודה קשה הרווח הנקי שלי אחרי הוצאות מחייה היה 5000$ וזה נחשב סביר, לא יותר מדי ולא פחות מדי. השותפים שלי בדירה שעבדו כבר פעם שנייה ושלישית ומן הסתם היו כבר אשפי מכירות הרוויחו בין 8000$ ל- 10000$ לוויזה של שלושה חודשים.
בארץ לא הכרתי מישהו שחסך סכומים כאלה בזמן כה קצר. ופה כמובן צריך להוסיף את הערך המוסף של מגורים במקום אחר וחוויות מסוג שונה של כל אלה בארץ.
לסיכומו של דבר עבודה בחו"ל או בכלל עבודה בארה"ב הכי משתלם. חסכתי, ביליתי, למדתי ראיתי וחוויתי המון.
חזרתי לארץ עם כסף, והיה לי קצת זמן להתאפס על החיים שלי.
בסוף הצלחתי, אבל זה כבר סיפור אחר.

 
 
 כתבות נוספות בתחום
עבודה בחו''ל  דרושים בארה"ב דרושים בארהב  עגלות בארה"ב עבודה חוקית בחו''ל  למה לעבוד בחו''ל? עבודה USA  ארה"ב - כן או לא? עבודה בארה''ב  ויזה חוקית לארהב עבודה בחו''ל  איך מוצאים עבודה עבודה בחו''ל  עבודה בחו"ל   הכנה לראיון עבודה